כהן נ' פלאפון תקשורת בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בנתניה מיום 21.10.13 (כב' השופט ה' גרובס), לפיו נדחתה תביעת המבקשת בסך 28,000 ₪ ואולם נפסקו לה הוצאותיה בסך 1,000 ש"ח.

רקע התביעה הינו עיסקת רכישת מכשיר סלולרי על ידי התובעת מהנתבעת בסכום כולל של 4,676 ₪. בעת ההתקשרות בעיסקה ביקשה המבקשת לשלמה ב – 10 תשלומים (במקום ב – 36), והמשיבה הסכימה לכך, וכן הבהירה המבקשת לטענתה למשיבה, כי תנאי לעסקה הוא שהחיוב עבור המכשיר יופיע בגוף החשבונית, זאת לצורך קבלת החזר בגין תשלום זה ממעבידה. בפועל, לא זו בלבד שהחיוב לא הופיע בגוף החשבונית, אלא שהתווסף לו חיוב בגין 18.23 ₪ ללא הסבר (שהסתבר כי המדובר בריבית על עיסקה בתשלומים, דבר שלא סוכם עימה מראש).

בנסיבות אלה בהן לא מקבלת המבקשת את ההחזר ממעבידה, ואף חויבה בתשלום הנוסף, ולאחר שפנתה לטענתה מספר פעמים למשיבה ולא קיבלה מענה הולם לפנייתה, נאלצה היא להגיש תביעתה נושא בקשה זו, שבה עתרה לפיצוייה בסך 28,000 ₪, הכוללים החזר החיוב בגין המכשיר לרבות החזר החיוב החדשי בגין הריבית, טרטורים, אבדן זמן, עגמת נפש והוצאות דלק.

בית המשפט קמא, לאחר ששמע את עדויות הצדדים, החליט לדחות את התביעה, משמצא שאף שמקובלת עליו הטענה לפיה נאמר למבקשת בטעות שהחיוב עבור המכשיר יופיע בכל חשבונית, הרי שנוכח העובדה כי בטרם הגשת התביעה ובמהלך המו"מ בין הצדדים הציעה המשיבה לתובעת לבטל את העיסקה ולקיים תחתיה עיסקה חדשה בה יחולקו התשלומים ל – 36 תשלומים או 6 תשלומים כמקובל ויופיעו בחשבונית, דבר לו סירבה המבקשת, ובהינתן שתשלומי הריבית הוחזרו לה, לא מצא לנכון לקבל את התביעה, ומשמוכנה המשיבה להסדיר את הטעות שנפלה אצלה היה על התובעת לקבלה. נוכח האמור קבע בית המשפט כי עמדת המבקשת חוסמת את עתירתה לקבלת סך של 28,000 ₪ ודחה את התובענה, אם כי חייב את המשיבה בתשלום הוצאות המבקשת בסך 1,000 ש"ח.

תמצית טיעוני המבקשת היא, כי המשיבה לא הראתה כל תגובה והתייחסות לפניותיה של המבקשת עד הגשת תביעתה, וטלטלה את המבקשת מסניף לסניף בתירוצים שונים. גם החזר חיוב הריבית נעשה רק לאחר מאמצים רבים ובהתערבות בית המשפט. כן מוסיפה המבקשת וטוענת, כי במהלך הדיון הסתבר כי בניגוד לטענת המשיבה, ניתן לבטל את העיסקה ולבצעה מחדש עפ"י דרישת המבקשת, וכן הציעה המשיבה לבטל לחלוטין את העיסקה על ידי החזרת התשלומים והשבת המכשיר, הצעות שסורבו על ידה. בנסיבות אלה בהן שולם למעשה המכשיר מכיסה הפרטי של המבקשת ולא מכיסו של מעבידה, עותרת היא להשבת סכום המכשיר במלואו בתוספת הוצאותיה ועגמת הנפש הגדולה שנגרמו לה לטענתה. עוד טוענת המבקשת, כי בשל פסק הדין ספגה "פגיעה כספית קשה מאד ופגיעה אישית כלקוחה וכתושבת מדינת ישראל אשר שמה את יהבה במערכת הצדק של בית המשפט", ועל אף הריונה המתקדם המשיכה להתרוצץ על מנת לקבל את המגיע לה. לבסוף טוענת המבקשת כי בית המשפט מצא לנכון להענישה רק מאחר ולא הסכימה להסדר הפשרה שהוצע לה, ומשקבע עובדתית כי המשיבה התרשלה, היה על בית המשפט קמא לפסוק לטובתה את רכיבי התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין ובפרוטוקול הדיון קמא, לא מצאתי להעתר לה וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

ראשית, הכלל הוא כידוע, כי נוכח תכלית ההליך נושא הנדון, ניתנת רשות ערעור על פסק דין, במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם מדובר בשאלה עקרונית או משנמצאה טעות גלויה על פניו של פסק הדין. בענייננו, אין מדובר בשאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, ובחינת נסיבות העניין מלמדת, שהמדובר במקרה קונקרטי, שאינו חורג ממערכת היחסים שבין הצדדים לתיק, ולא מצאתי כי קיימת בו שאלה עקרונית עד כדי סטיה מהכלל המקובל באי מתן רשות ערעור על פסקי דין בתביעות קטנות, אלא במקרים חריגים.

ואולם גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי שגה בית המשפט קמא במסקנתו. בהינתן העובדה כי המשיבה השיבה למבקשת את חיובי הריבית שגבתה, ונוכח הצעתה לקיום עסקה חדשה או לחלופין לבטל את העיסקה ולהשיב למבקשת את כספה, לא יעלה על הדעת, כי תתקבל תביעתה של המבקשת נושא הנדון, וכי תכפה היא על המשיבה את עמדתה, לא רק לקבל לכאורה לחזקתה את המכשיר בו היא עושה שימוש, חינם אין כסף (שזו משמעות דרישתה למעשה), אלא אף לפצותה בסכום חסר כל פרופורציה לעיסקה שבוצעה ואשר עומד על קרוב לפי 6 מהסכום אותו שילמה. חוזים בין צדדים יש לקיים בתום לב ובדרך מקובלת וככל שנעשתה טעות, ומקובלת עלי כי אכן אירעה כזו מצידה של המשיבה, חלה על שני הצדדים החובה להתנהג בתום לב ולאפשר תיקונה באופן סביר ומידתי. אף אם אניח לזכות המבקשת, כי נגרם לה נזק בעובדה כי לא מקבלת היא ממעבידה החזר עלות המכשיר שרכשה, עדיין עושה היא שימוש בו ולא יתכן כי תקבלו לידיה תוך חיוב המשיבה לשלם את מלוא עלותו. לחלופין, ניתנה למבקשת האפשרות לבטל את העיסקה ולקבל את כספה בחזרה תוך השבת המכשיר, דבר שאף לו סירבה היא, ובעניין זה לא נחה דעתי בדבר ההסבר שמסרה, שאינני מוצא בו הצדקה, ודאי לא כזו המצדיקה ביטול חד צדדי מוחלט, בלא חיובה של המבקשת בהשבה הדדית.

במכלול האמור, לא זו בלבד שלא שגה בית המשפט קמא בפסק דינו, אלא שנראה לי כי עשה אף חסד עם המבקשת משחייב את המשיבה בתשלום הוצאותיה של המבקשת בסך 1,000 ₪ למרות שנדחתה תביעתה, וזאת בניגוד כידוע לנהוג ולמקובל.

בנסיבות אלה, צר לי מאד על תחושותיה של המבקשת בדבר הפגיעה בה, ואולם, לא מצאתי כל יסוד לבקשתה המצדיק התערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא.

הבקשה נדחית ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ד, 13 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: